תארו לעצמכם שבין בני הזוג קיימת בריכה, שממלאת את כל החלל ביניהם.

הבריכה הזו יכולה להיות צלולה מאד, ואז כל אחד מהם יכול לראות את עצמו ואת בן זוגו משתקף בה,

או עכורה – מה שגורם לכל אחד מבני הזוג להרגיש שבן זוגו "אינו רואה אותו ממטר", אינו מבין אותו

ואינו מתחשב בצרכיו כלל.

מה גורם למי הבריכה להיות צלולים או עכורים?

מילים מכאיבות ששני בני הזוג "זורקים" לתוכה שוקעות במרחב הזוגי וגורמות לו להיות לא נקי. כאשר

אחד מבני הזוג מחליט "לומר את כל האמת" – חלק גדול מ"אמת" זו קשור לכאבים האישיים שלו שאינם קשורים לבן הזוג, אך כשהוא "זורק" אותה לבריכה, בלי הבחנה מה שייך לו ומה שייך לבן זוגו – מתערבל המרחב הזוגי ומימיו נעכרים.

לעומת זאת, בני זוג שלומדים לראות כל אחד את עצמו, מתוך מקום של העצמה לכישוריהם ושל לקיחת אחריות על רגשותיהם ומעשיהם – ייהנו ממרחב זוגי צלול יותר, ויוכלו גם להעצים את בן זוגם ולגרום הנאה זה לזו.

 

לדוגמא – אשה שמגיעה לטיפול זוגי ומתלוננת על בעלה שהוא אינו נמצא כמעט בבית, וכל עול הטיפול בבית ובילדים נופל עליה. הבעל מצידו יטען כמובן שהיא לא יודעת להעריך את העבודה הרבה שהוא משקיע בחוץ ואת האחריות הרבה המוטלת על כתפיו להביא פרנסה הביתה.

במקרה זה מי המרחב הזוגי נעכרים כל העת מאמירות ששני בני הזוג המתוסכלים "זורקים" לתוכו, מתוך תקווה שאולי, בסופו של דבר – יבין בן הזוג את המאמץ הרב שהם משקיעים, ואת חוסר הצדק שהם חשים בכך שהשקעתם אינה מקבלת הכרה והוקרה.

 

מה עושים? איך מסייעים לבני הזוג להבהיר את המקום האמיתי בו הם נמצאים, ובכך להבהיר ולהצליל את מי המרחב הזוגי?

קודם כל מאפשרים "מרחב ביניים" טיפולי, שבו יכול כל אחד מהם להרגיש בטוח. מתוך הרגשת בטחון זו פוחת הצורך לתלות בשני את אושרנו, ויש יכולת רבה יותר להבין שמקור האושר הראשוני הוא אנחנו, והדרך בה אנחנו מתייחסים לעצמנו, לחלומותינו, לכאבינו ולצרכינו.

 

תוך כדי התהליך הלא פשוט הזה, שבו כל אחד מתקרב לעצמו ומבין טוב יותר את המקום ממנו הוא פועל – נמצא בחדר "עד" נוסף – בן הזוג, שנחשף, לעיתים בפעם הראשונה,

למקומות האמיתיים כל כך של בן זוגו.

פתאום הוא מבין שכל הטענות שהופנו נגדו היו רק כי "הוא היה שם בסביבה" לקלוט אותן, אך למעשה הן תולדה של ביקורת עצמית של בן הזוג,  ושל קשיים להתמודד עם כל מטלות החיים בדרך המועדפת בה רצה ללכת, אך חווה שם כישלונות.

לרוב מוביל תהליך זה לחמלה רבה יותר, ולהתאהבות מחודשת ממקום חדש, עמוק, ומודע יותר.

 

כי זאת יש לזכור: ההתאהבות הראשונית שאנו חווים היא, פעמים רבות, התאהבות שאינה מודעת לסיבות הפנימיות שהובילו אותנו לבחור  את בן הזוג. נראה לנו שהוא "נראה טוב" וש"הוא אוהב אותנו", והרבה פעמים זה מספיק.

עמוק בפנים, ישנה כמיהה לחוות דרך בן הזוג סוג של תיקון ל"פצעים" אותם חווינו בילדותנו,

וישנה אמונה שאם רק נשתמש בו כ"תחבושת" לאותו הפצע – נירפא ונוכל לרפא גם אותו.

 

האמת הכואבת היא, שלאחר תקופת ההתאהבות מגיעה תקופת ההתפכחות, בה נראה לנו בן הזוג רחוק יותר מאי פעם ומכאיב עוד יותר לפצעים אותם קיווינו שיירפא.  בטיפול הזוגי מתבררות הסוגיות הללו לעומק, וקיימת התרגשות רבה של כל הצדדים לראות איך מי הבריכה מצטללים, ושוב אפשר לראות בתוכם בבירור את עצמנו ואת בן-זוגנו, נרפאים.